כתיבת נאומים עברה הרבה שינויים עם השנים. מאז הכיכרות ביוון ורומא, דרך הנאומים בפארק והנאומים בטלוויזיה ועד היום, עם הנאומים הקצרים ברשתות החברתיות. למרות השינוי במדיום נותרו כמה רכיבים משותפים לכל נאום וכן גם מבנים דומים. במאמר זה נדון בכולם.

רכיבי הנאום - אתוס, לוגוס, פאתוס

כבר אריסטו מדבר על שלוש דרכי שכנוע בחיבורו "רטוריקה" המתייחסים לכתיבת נאומים: אתוס, לוגוס ופאתוס. 

אתוס: אתוס ניתן לפרש כמקום מוכר, הרגל, דמות או תכונה. אתוס משקף את כלל האמונות של החברה, בהן אידאולוגיה ותרבות. בתחום הרטוריקה אתוס הוא למעשה בניית אמינות, לרוב בהתאם לידע ולאמונות של הקהל. האמינות יכולה להיות מבוססת על הידע של הדובר והכישורים שלו. בחברות מסוימות אדם יכול להיתפס כאמין אם יש לו מתת אל או כישורים מולדים. הסוג השלישי הוא דובר שמגלה רצון טוב כלפי המאזינים. האמינות יכולה להיפגע אם לדובר יש מניע נסתר או גלוי בנושא וכן אם הוא מתגלה כחסר ידע או עניין בתחום המדובר.

לוגוס: במובן הרחב לוגוס הוא  התיחחסות להיגיון ולתבונה. על פי אריסטו לוגוס הוא הפנייה להיגיון בנאום, זה יכול להתבצע באמצעות נתונים, הוכחות היסטוריות או הסקת מסקנות באמצעות השכל הישר.

פאתוס: פאתוס הוא ההפך מהלוגוס. בעוד לוגוס הוא פנייה לתבונה, פאתוס הוא פנייה לרגש. פאתוס יכול להתבצע באמצעות מטאפורה או סיפור שאיתם יזדהה הקהל, באמצעות שימוש במילים מגבירות כמו "מאוד" ו"כמובן", שימוש במילים רגשיות או בעלות קונוטאציה רגשית, למשל "שכול", "ציונות", "שואה" ועוד. 

מבנה הנאום

כמו בכל טקסט - יש לשמור על מבנה ורציפות גם בנאום. הנאום יכול להיות הן רגשי והן פונה לתבונה. פתיחת הנאום צריכה להיות הצגה עצמית, למקרה שאתם לא מוכרים, למה שנקשיב לכם? אתם בעלי ידע, סמכות או כישרון? כדאי שהצעד הבא יהיה פנייה לקהל, התייחסות לבעיות שלו, לצרכיו או לרגשות שלו. ואז אפשר לפנות למסר ולטיעון המרכזי שלכם, ולאחריו ניתן לנמק, לתת אנקדוטות, דוגמאות אישיות - או מההיסטוריה או בהתאם לקהל. חשוב שהמסר יעבור לאורך כל הנאום ולא לבלבל עם מסרים אחרים או עם נושאים אחרים, עקביות ורציפות הן הבסיס של כל טקסט ברור, ועל אחת כמה וכמה טקסט שנועד לשכנע. הסיום צריך לכלול לרוב מסקנה והמלצה, מה היינו רוצים שהקוראים יעשה בסיום הטקסט.

נאום לדוגמה

אחד הנאומים הידועים בכל הזמנים הוא "דם, עמל, דמעות ויזע" של וינסטון צ'רצ'יל. פסקת הפתיחה היא: "אנו מצויים בשלב ראשוני של אחד מהקרבות הגדולים בהיסטוריה. אנו נתונים בפעולה בחזיתות רבות – בנורווגיה ובהולנד – ועלינו להתכונן לחזית בים התיכון. קרבות האוויר נמשכים, והרבה הכנות צריכות להיעשות כאן בבית. [...] הייתי אומר לבית, כפי שאמרתי לאלה שהצטרפו לממשלה: לא אוכל להציע אלא דם, עמל, דמעות ויזע".

צ'רצ'יל פותח במילה אנו, כלומר אנחנו באותה סירה, הוא מצרף את הקהל אליו. הוא ממשיך ואומר, "אנחנו בשלב הראשוני של אחד הקרבות הגדולים בהיסטוריה", כלומר הוא מסביר לקהל את  חשיבות וגודל האירוע. המשפט הזכור ביותר הוא  "לא אוכל להציע אלא דם, עמל, דמעות ויזע". הוא זכור כיוון שהוא הופכי לכל מה שהיינו מצפים מפוליטיקאי, להבטחות של טוב ואוטופיה.

הוא מסיים את הנאום בהבטחה לניצחון בכל מחיר, "לא משנה כמה זמן זה ייקח וכמה קשה, אין הישרדות ללא ניצחון". לאחר שהסביר את המחיר קבע את המטרה הברורה, מה שהיינו קוראים לו היום קריאה לפעולה.

אלו כמה טיפים קטנים על כתיבת נאומים. כמובן שמדובר בנושא גדול יותר. אם אתם צריכים עזרה בכתיבת הנאומים, כותבי הנאומים שלנו ישמחו לעזור לכם. יכולים לפנות אלינו במייל, בוואטסאפ, בטלפון או בפייסבוק.